המלחמה על השלטון

השבוע הופיע הפרופ´ אהרן ברק בשלושה ראיונות נרחבים ובלעדיים לשלושת העתונים הגדולים. הפרופסור מופיע בכלי התקשורת מלא זעם ותוכחה על עמיתו מן האוניברסיטה העברית, הפרופסור דניאל פרידמן, המכהן כשר המשפטים בממשלת ישראל. ברק מציג את שר המשפטים כמי שמקרב את חורבן האפוקליפסה על מערכת המשפט הישראלית. בכך מנסה נשיא בית המשפט העליון לשעבר, להבהיל את הצבור מפני הרפורמה שמבקש הפרופסור פרידמן ליישם במערכת המשפט החולנית שלנו.

האם באמת הרפורמה החדשה של מערכת המשפט תביא לחורבן הדמוקרטיה בישראל כצעקתו של ברק? יש כבר עתונאים בכירים המותחים בקורת קשה על ברק על המניפולציה התקשורתית שעשה אהרן ברק - העניק ראיון "בלעדי" לשלושה עתונים באותו היום. אחת-עשרה שנים ישב ברק על כס נשיא, ובתפקידו זה הוא הצליח להביא לרפורמה אחת שקבעה: ה כ ל ש פ י ט. כדי להמחיש את גודל האבסורד נציין, כי רק בישראל בית המשפט העליון מתערב בשקולים מבצעיים של חייל בשדה בקרב. בישראל, מדינה שמספר אוכלוסיה 7 מליון, יש 15 שופטים בבית המשפט העליון. בעוד שבארה"ב, מדינה של 350 מליון איש, יש אך ורק 9 שופטים עליונים. ואצלנו עוד מבקשים להוסיף חמישה שופטים נוספים - בגלל העומס.

איתרע מזלו של עם ישראל, ובמשך תקופת שלטונו של אהרן ברק במערכת המשפט, עמדו מולו שרי משפטים חוורים ודַּלֵּי-כח, שחששו להתעמת עם פרופסור גדול, ולכן בטלו עצמם מפניו, ולא העזו להתקומם ולהתריע או להציע תקון כלשהו למערכת המשפט החולה. אין עוד מדינה בעולם, שהחלטה של פקיד זוטר במועצה מקומית כלשהי, תובא לפתחו של בית המשפט העליון לבקורת - רק אצלנו. כי אצלנו הכל שפיט.

כל מי שלמד מדע המדינה ו/או משפטים ו/או סוציולוגיה יודע היטב, שכאשר מדובר במוקדי-כח בחברה אין רִיק (ואקום). וכאשר מוקד אחד משלוש הרשויות נחלש, מיד מוקד אחר נוטל לעצמו את הכח העזוב. לפני חמישים שנה, מערכת הפצ"ר בצה"ל היתה מאד קטנה. קצינים וחיילים לא הועמדו לדין על עבירות קלות שסרחו, אלא שוחררו מיד מצה"ל. בימים ההם השחרור המיידי מצה"ל נחשב עונש החמור ביותר. אבל בימים ההם דרגתו של הפצ"ר היתה רק סגן-אלוף. אבל בימים ההם מה שענין את שר הבטחון והרמטכ"ל היה המוסר, ואילו היום מערכת הפצ"ר היא ענקית, והוא עצמו נעשה גנרל, אבל העדפת המוסר נזנחה לטובת "שלטון החוק".

גם אהרן ברק רוצה לשמר את השלטון על מערכת המשפט בידיו. הוא רוצה למנות שופטים אך ורק אם הם בדעה אחת אתו: בשטה של חבר מביא חבר. הוא רוצה להיות זה הקובע מה שפיט ומה לא. העובדה שתפישה זו נוגדת את עקרון הפרדת הרשויות הליברלית, אינה מעלה ואינה מורידה מבחינתו. צא ואמור לו, שהרבון הוא הקובע כיצד יחיו זו לצד זו: המחוקקת, המבצעת והשופטת. אין איש בישראל שמנסה להכתיב לבתי המשפט פסקי דין. ולכן הזעקה היא על השלטון ולא על החוק.